תרבות הלחימה הפיליפינית
תרבות הלחימה הפיליפינית הינה מגוונת כמספר השבטים אשר לחמו, דתם ותרבותם. לדוגמא תרבות הלחימה של לוחמי ה"מורו" האיסלמים בדרום וכלי הנשק בהם השתמשו שונה ביותר מתרבות הלחימה של ציידי הראשים אשר בצפון הפיליפינים. בהתאם, בניגוד לתרבויות אחרות, אין לפיליפנים חרב אחת המיועדת לקרב (בשונה לדוגמא מהקאטנה היפנית). הילידים השתמשו בכל חרב שיכלו להשיג וכך ניתן למצוא חרבות לחימה פיליפיניות אשר במקור שימשו ככלי חקלאות, אשר הגיעו כתוצאה ממסחר ימי (כולל חרבות שמוקרן באפריקה), חרבות ספרדיות (וכן של פולשים אחרים) ועוד
על אף שכיום יש שתי שפות רשמיות בפיליפינים (טאגאלוג ואנגלית), יש 8 ניבים עיקריים הנחשבים "מוכרים" ע"י המדינה וכן עדיין קיימים עשרות ניבים שונים שהשתמרו (אחרי הכל מדובר בארכי-פלג של אלפי איים, ולעיתים אפילו לאי יחיד היה ניב משלו). בהתאם קיימת אי-אחידות לגבי מונחים וכן הרבה מונחים חופפים בניבים שונים אשר משפיעים בין השאר גם על תרבות הלחימה הפיליפינית. על כן, על הכתוב בהמשך ניתן לוויכוח ע"י אלה המשתמשים בניבים שונים או מושפעים מאיזורים ושיטות לחימה שונות
בניגוד לחרבות הלחימה הרגילות היו מספר מצומצם של חרבות אשר היו להן משמעות טקסית או כסמל סטטוס. כדוגמא, ה"קריס" הינה החרב הבסיסית של הלוחם הפשוט. ה"קאמפילן" הינה חרב ראש השבט. ה"פאנאבס" שימש את שומרי הראש של ראש השבט. ה"קריס הישר" שימש להוצאות להורג. "גרזן הראש" שימש את ציידי הראשים בצפון לצורך... אפשר להבין כבר לבד
בשל ריבוי השמות של שיטות הלחימה הפיליפיניות, המונח המערבי הנפוץ היום המתייחס ללחימה פיליפינית הינו
FMA (Filipino Martial Arts)
מונחים פיליפינים הינם קאלי, ארניס, ארניס דה מאנו, אסקרימה, סינאוולי, פאנדאטה, קאבארואן ועוד. הדבר המאחד את כל שיטות הלחימה הפיליפיניות על כל שמותיהן וגווניהן הוא שכולן משתמשות באיזשהו כלי להב ארוך (חרב), להב קצר (סכין) וכלי נשק כהה (לדוגמא מקל). מעבר לכך כל שיטה שונה ומגוונת בהתאם למשפחה/תרבות/צורך ממנה היא הגיעה/ממנה היא נובעת. רוב שיטות הלחימה הפיליפיניות מלמדות ומשתמשות בנשקים מאולתרים – כל חפץ אשר יכול לשמש בלחימה במידה ואין "נשק" בהישג יד מכל סיבה שהיא
על אף שכיום יש שתי שפות רשמיות בפיליפינים (טאגאלוג ואנגלית), יש 8 ניבים עיקריים הנחשבים "מוכרים" ע"י המדינה וכן עדיין קיימים עשרות ניבים שונים שהשתמרו (אחרי הכל מדובר בארכי-פלג של אלפי איים, ולעיתים אפילו לאי יחיד היה ניב משלו). בהתאם קיימת אי-אחידות לגבי מונחים וכן הרבה מונחים חופפים בניבים שונים אשר משפיעים בין השאר גם על תרבות הלחימה הפיליפינית. על כן, על הכתוב בהמשך ניתן לוויכוח ע"י אלה המשתמשים בניבים שונים או מושפעים מאיזורים ושיטות לחימה שונות
בניגוד לחרבות הלחימה הרגילות היו מספר מצומצם של חרבות אשר היו להן משמעות טקסית או כסמל סטטוס. כדוגמא, ה"קריס" הינה החרב הבסיסית של הלוחם הפשוט. ה"קאמפילן" הינה חרב ראש השבט. ה"פאנאבס" שימש את שומרי הראש של ראש השבט. ה"קריס הישר" שימש להוצאות להורג. "גרזן הראש" שימש את ציידי הראשים בצפון לצורך... אפשר להבין כבר לבד
בשל ריבוי השמות של שיטות הלחימה הפיליפיניות, המונח המערבי הנפוץ היום המתייחס ללחימה פיליפינית הינו
FMA (Filipino Martial Arts)
מונחים פיליפינים הינם קאלי, ארניס, ארניס דה מאנו, אסקרימה, סינאוולי, פאנדאטה, קאבארואן ועוד. הדבר המאחד את כל שיטות הלחימה הפיליפיניות על כל שמותיהן וגווניהן הוא שכולן משתמשות באיזשהו כלי להב ארוך (חרב), להב קצר (סכין) וכלי נשק כהה (לדוגמא מקל). מעבר לכך כל שיטה שונה ומגוונת בהתאם למשפחה/תרבות/צורך ממנה היא הגיעה/ממנה היא נובעת. רוב שיטות הלחימה הפיליפיניות מלמדות ומשתמשות בנשקים מאולתרים – כל חפץ אשר יכול לשמש בלחימה במידה ואין "נשק" בהישג יד מכל סיבה שהיא