לחימה פיליפינית היסטוריה קצרה וכללית
הפיליפינים הוא ארכי-פלג המכיל מעל 7,100 איים. במשך מאות רבות של שנים תושבי האיים חיו בשבטים. כמו בכל חברה שיבטית לעיתים היו סכסוכים ומלחמות בין שבטים המבוססים על אדמות, משאבים וכו'. כמו כל חברה אחרת בעולם, הילידים פיתחו שיטות לחימה לצורך הגנה על שבטם ויקיריהם ועל מנת במקרה הצורך לצאת למלחמה. ציורי קיר מתעדים לחימה בנשק בפיליפינים לפני מעל 3,000 שנים, וקיימות עדויות היסטוריות המתייחסות לשיטת הלחימה קאלי החל מהמאה ה-9 לספירה
לכל שבט ואיזור היו עקרונות וטכניקה לחימה המותאמות לו. הידע עבר בתוך השבט. כמו כל חברה שבטית העלולה למצוא את עצמה מותקפת ע"י שבט אחר – או פולשים אחרים, הלחימה התבססה על שימוש בכלי נשק זמינים- כלי להב (כדוגמת סכינים וחרבות), וכלים כהים (מקלות וכו'). עד היום הדבר המייחד את הלחימה הפיליפינית משיטות לחימה אחרות הינו הדגש על שימוש בנשק, וכן העובדה שלימוד השימוש בנשק קודם (לרוב) ללימוד לחימה בידיים ריקות
במשך מאות שנים שבטים שונים בפיליפנים התפרנסו מעיסוקים שונים בהתאם למיקום השבט ולמקורות הזמינים. שבטים מסויימים היו יותר חקלאים – ועל כן השתמשו בכלים החקלאיים לצורך קרב, שבטים אחרים נטו לצייד, שבטים אחרים היו ימאיים ועסקו במסחר ימי עם היבשת ואיי דרום מזרח אסיה, או היו פירטים, וכו'
:(כל שיטת לחימה מבוססת על 3 מרכיבים אשר מעצבים אותה ויוצקים בה תוכן (מופיע בסדר לא מחייב
תרבות/דת - כולל, לדוגמא, עקרונות מוסר וחוקי לחימה
תנאי סביבה - טופוגרפיה ואקלים
וכמובן, טכנולוגיה
שבטים שונים ביססו את שיטות הלחימה שלהם בהתאם לתוואי הטופוגרפי ותנאי האקלים בהם חיו– לחימה בג'ונגל אינה דומה ללחימה באיזור החוף, ושונה ביותר מלחימה באיזורים חקלאיים (כדוגמאת שדות אורז בוציים). המסחר הימי וכן הקרבה הגיאוגרפית למאלזיה אפשרו לידע, תרבות וטכנולוגיה חיצונית לזרום לפיליפנים, ובהתאם, כך התפתחו גם שיטות הלחימה. דתות כמו בודהיזם, הינדואיזם ואיסלם הגיעו לפיליפנים כנראה באיזור המאה ה-15 והשתלבו (או השתלטו) על התרבות/דתות הפאגניות של תושבי האיים. עד המאה ה16 לא היה שלטון מרכזי באיים. שבט נשלט ע"י ראש שבט וכל קבוצת איים או שבטים נשלטה ע"י "דאטו", ראג'ות או סולטנים שונים
ב-1521 הגיע פרדיננד מגלן לאיי הפיליפינים ותבע אותם בשם ממלכת ספרד. ראשי השבטים הראשונים בהם פגש מגלן היו ידידותיים ואף הסכימו להתנצר. לבקשתם יצא מגלן כנגד אויבם, ראש שבט בשם לאפו-לאפו. מגלן ואנשיו הפליגו לאי של לאפו-לאפו חמושים בתותחים, מוסקטים, קשתות וכו'. בהגיעם לחוף, ועל אף העדיפות הטכנולוגית של הספרדים, לאפו-לאפו הוביל קרב אשר עלה למגלן ורבים מאנשיו בחייהם. לאחר הקרב, לראשונה, אוחדו השבטים הפיליפינים תחת הנהגתו של לאפו-לאפו במרד כנגד הפלישה הספרדית. אומנם המרד לא הצליח לגרש את הספרדים – והספרדים שלטו בפיליפינים עד המאה ה-19, אולם הספרדים מעולם לא הצליחו לכבוש את כל האיים הפיליפינים; בעיקר האיזור הדרומי - וממשלת ספרד כמעט פשטה רגל בניסיונותיה
כניסת ספרד הכניסה את הנצרות לאיים וכן טכנולוגיית נשק אירופאית אשר הילידים התאימו לשיטות הלחימה שלהם
בהמשך פלשו למשך זמן קצר היפנים ולאחריהם הגיעו האמריקאים. גם כנגד האמריקאים מרדו הילידים ואף הובילו לשינויים טכנולוגיים/טקטיים בצבא האמריקאי - המעבר מאקדח קוטר '38 לאקדח בקוטר '45 לדוגמא, או המעבר לשימוש בצוורוני עור ע"מ להגן משיסוף הצוואר ע"י מורדים
כיום כאשר הפיליפינים הינה רפובליקה עצמאית ומאוחדת, הלחימה הפיליפינית משומרת ע"י שיטות שונות אשר נפוצו ע"י מורי לחימה פיליפינים המשמרים את תרבות הלחימה ממנה השיטה נובעת. בשל הכיבוש האמריקאי ולאחרי מתן העצמאות לפיליפינים והיחסים בין ממשלות הפיליפינים וארה"ב, מורים רבים וראשי משפחות היגרו לארה"ב והפכו אותה למקור לא פחות חשוב לידע של לחימה פיליפינית מאשר הפיליפינים עצמם. אחרי ארה"ב המשיכה הלחימה הפיליפינית להתפשט בעולם לאירופה ואסיה. על אף שהלחימה הפיליפינית אינה ידועה או פופולארית בעולם כשיטות אחרות (לדוגמא קארטה, טיי-קאון-דו), מאז שנות ה-80 היא צוברת יותר ויותר פופולריות וכל עשור נראה שהיא נעשית ידועה יותר ופופולארית יותר בעולם. הגורמים לפופולאריות גוברת זו הינם (בין השאר): הפרקטיות של שימוש בנשק להגנה עצמית (לעומת התבססות על לחימה בידיים ריקות כמו שיטות לחימה רבות כיום), מהירות הלימוד היחסית (קל ומהר יותר ללמוד להלחם תוך שימוש בנשק מאשר בידיים ריקות), ביטול היתרון של גודל/חוזק יחסי של תוקף ע"י נשק (לא משנה כמה גדול או חזק התוקף, סכין עדיין חותך באותה מידה ומקל שובר באותה מידה). מעבר לסיבות פרקטיות אלה, הלחימה הפיליפינית קודמה בעולם ע"י מורים מעולים וקאריזמטיים כדוגמאת פרופסור רמי פרסס ז"ל, גורו דן אינוסאנטו ועוד. לבסוף עולם סרטי הפעולה משתמש יותר ויותר בשיטות לחימה פיליפיניות לצורך כירוגרפיית לחימה בסרטים ע"מ להציג לחימה מציאותית יותר מחד ומלהיבה יותר מאידך
לכל שבט ואיזור היו עקרונות וטכניקה לחימה המותאמות לו. הידע עבר בתוך השבט. כמו כל חברה שבטית העלולה למצוא את עצמה מותקפת ע"י שבט אחר – או פולשים אחרים, הלחימה התבססה על שימוש בכלי נשק זמינים- כלי להב (כדוגמת סכינים וחרבות), וכלים כהים (מקלות וכו'). עד היום הדבר המייחד את הלחימה הפיליפינית משיטות לחימה אחרות הינו הדגש על שימוש בנשק, וכן העובדה שלימוד השימוש בנשק קודם (לרוב) ללימוד לחימה בידיים ריקות
במשך מאות שנים שבטים שונים בפיליפנים התפרנסו מעיסוקים שונים בהתאם למיקום השבט ולמקורות הזמינים. שבטים מסויימים היו יותר חקלאים – ועל כן השתמשו בכלים החקלאיים לצורך קרב, שבטים אחרים נטו לצייד, שבטים אחרים היו ימאיים ועסקו במסחר ימי עם היבשת ואיי דרום מזרח אסיה, או היו פירטים, וכו'
:(כל שיטת לחימה מבוססת על 3 מרכיבים אשר מעצבים אותה ויוצקים בה תוכן (מופיע בסדר לא מחייב
תרבות/דת - כולל, לדוגמא, עקרונות מוסר וחוקי לחימה
תנאי סביבה - טופוגרפיה ואקלים
וכמובן, טכנולוגיה
שבטים שונים ביססו את שיטות הלחימה שלהם בהתאם לתוואי הטופוגרפי ותנאי האקלים בהם חיו– לחימה בג'ונגל אינה דומה ללחימה באיזור החוף, ושונה ביותר מלחימה באיזורים חקלאיים (כדוגמאת שדות אורז בוציים). המסחר הימי וכן הקרבה הגיאוגרפית למאלזיה אפשרו לידע, תרבות וטכנולוגיה חיצונית לזרום לפיליפנים, ובהתאם, כך התפתחו גם שיטות הלחימה. דתות כמו בודהיזם, הינדואיזם ואיסלם הגיעו לפיליפנים כנראה באיזור המאה ה-15 והשתלבו (או השתלטו) על התרבות/דתות הפאגניות של תושבי האיים. עד המאה ה16 לא היה שלטון מרכזי באיים. שבט נשלט ע"י ראש שבט וכל קבוצת איים או שבטים נשלטה ע"י "דאטו", ראג'ות או סולטנים שונים
ב-1521 הגיע פרדיננד מגלן לאיי הפיליפינים ותבע אותם בשם ממלכת ספרד. ראשי השבטים הראשונים בהם פגש מגלן היו ידידותיים ואף הסכימו להתנצר. לבקשתם יצא מגלן כנגד אויבם, ראש שבט בשם לאפו-לאפו. מגלן ואנשיו הפליגו לאי של לאפו-לאפו חמושים בתותחים, מוסקטים, קשתות וכו'. בהגיעם לחוף, ועל אף העדיפות הטכנולוגית של הספרדים, לאפו-לאפו הוביל קרב אשר עלה למגלן ורבים מאנשיו בחייהם. לאחר הקרב, לראשונה, אוחדו השבטים הפיליפינים תחת הנהגתו של לאפו-לאפו במרד כנגד הפלישה הספרדית. אומנם המרד לא הצליח לגרש את הספרדים – והספרדים שלטו בפיליפינים עד המאה ה-19, אולם הספרדים מעולם לא הצליחו לכבוש את כל האיים הפיליפינים; בעיקר האיזור הדרומי - וממשלת ספרד כמעט פשטה רגל בניסיונותיה
כניסת ספרד הכניסה את הנצרות לאיים וכן טכנולוגיית נשק אירופאית אשר הילידים התאימו לשיטות הלחימה שלהם
בהמשך פלשו למשך זמן קצר היפנים ולאחריהם הגיעו האמריקאים. גם כנגד האמריקאים מרדו הילידים ואף הובילו לשינויים טכנולוגיים/טקטיים בצבא האמריקאי - המעבר מאקדח קוטר '38 לאקדח בקוטר '45 לדוגמא, או המעבר לשימוש בצוורוני עור ע"מ להגן משיסוף הצוואר ע"י מורדים
כיום כאשר הפיליפינים הינה רפובליקה עצמאית ומאוחדת, הלחימה הפיליפינית משומרת ע"י שיטות שונות אשר נפוצו ע"י מורי לחימה פיליפינים המשמרים את תרבות הלחימה ממנה השיטה נובעת. בשל הכיבוש האמריקאי ולאחרי מתן העצמאות לפיליפינים והיחסים בין ממשלות הפיליפינים וארה"ב, מורים רבים וראשי משפחות היגרו לארה"ב והפכו אותה למקור לא פחות חשוב לידע של לחימה פיליפינית מאשר הפיליפינים עצמם. אחרי ארה"ב המשיכה הלחימה הפיליפינית להתפשט בעולם לאירופה ואסיה. על אף שהלחימה הפיליפינית אינה ידועה או פופולארית בעולם כשיטות אחרות (לדוגמא קארטה, טיי-קאון-דו), מאז שנות ה-80 היא צוברת יותר ויותר פופולריות וכל עשור נראה שהיא נעשית ידועה יותר ופופולארית יותר בעולם. הגורמים לפופולאריות גוברת זו הינם (בין השאר): הפרקטיות של שימוש בנשק להגנה עצמית (לעומת התבססות על לחימה בידיים ריקות כמו שיטות לחימה רבות כיום), מהירות הלימוד היחסית (קל ומהר יותר ללמוד להלחם תוך שימוש בנשק מאשר בידיים ריקות), ביטול היתרון של גודל/חוזק יחסי של תוקף ע"י נשק (לא משנה כמה גדול או חזק התוקף, סכין עדיין חותך באותה מידה ומקל שובר באותה מידה). מעבר לסיבות פרקטיות אלה, הלחימה הפיליפינית קודמה בעולם ע"י מורים מעולים וקאריזמטיים כדוגמאת פרופסור רמי פרסס ז"ל, גורו דן אינוסאנטו ועוד. לבסוף עולם סרטי הפעולה משתמש יותר ויותר בשיטות לחימה פיליפיניות לצורך כירוגרפיית לחימה בסרטים ע"מ להציג לחימה מציאותית יותר מחד ומלהיבה יותר מאידך